בקצרה
- שפה משפטית: ביטוי כמו "קליפת אגוז" גורם לעיתונאי לוותר. יש עיתונאי משפט עם תואר במשפטים, אבל עיתונאי בריאות, עבודה ורווחה ומקומונים לא יבינו, וזה כמו לדבר איתם בסינית.
- "צהוב" זה זול?: נעם דוד שואל אם הדרמה לא מוזילה את עורכי הדין. לדברי רן אין בחירה: התקשורת לוקחת סיפור דרמטי, ובלי דרמה הכתבה לא תיכנס, או תיכנס במקומות לא נחשבים. עורך דין שמייצג בתיקים כאלה לא מרגיש נמוך, והסיפור עדיין משפטי ונותן הזדמנות לגעת בכאבים של קהל היעד.
- תלמידים בשידור: רן מספר על תלמידה שהפתיעה ברמה שלה בראיונות הראשונים. צריך לעבור טבילת אש כדי להשתחרר, ומי שמשוחרר יותר יוצא טוב יותר. הוא מלמד את שיטת שלושת המסרים, שגורמת ללקוחות פוטנציאליים להתקשר, וככל שמופיעים יותר, כל פרסום אפקטיבי יותר.
- האופציה השלישית: עורכי דין רבים חושבים שיש רק שתי דרכים: איש יחסי ציבור או כלום. לדברי רן יש שלישית, דובר למשרד. זה יכול להיות עובד זוטר, בן או בת זוג של שותף, או מישהו מחוץ למשרד במשרה חלקית.
- מה הדובר לומד: איך לדבר עם התקשורת, איך להפוך תיק משפטי לכתבה, ואיך להפוך נושאים שלא קשורים לתיקי המשרד לכתבות שמביאות תיקים. לדברי רן זה מנוע שיווק אפקטיבי מאוד ולא יקר.
ראיון אישי עם רן שריר. מראיין: נעם דוד – חלק 4
קליפת אגוז. נורא. מה זה קליפת אגוז? בקליפת אגוז, זאת אומרת שמשהו בקצר, בתמצית, אז אתה אומר בקליפת אגוז. עיתונאי רואה את המילים האלה, קליפת אגוז, הוא ישר, טוב, תעזבו אותי, כאילו, המילים מה שלכם.
אם הוא לא משפטן, אז הוא לא מבין מה… יש הרבה עיתונאים משפט, יש להם תואר במשפטים. אבל עיתונאים אחרים, עיתונאי בריאות, עיתונאי עבודה ורווחה, מקומונים, מה הם יודעים מה זה קליפת אגוז? אתה מדבר איתם בסינית.
רן שריר ראיון עם נועם דוד סרטון 5
כאילו אתה בתוך העניינים. עוד מילה דרך אגב, שעלתה. עוד מילה שעלתה זה צהוב. שיהיה צהוב, שיהיה סקסי, שיהיה צהוב, צהוב, צהוב. כאילו, אני מבין את זה, אבל זה לא הופך את זה לקצת זול מדי?
בכל זאת, עורכי דין וזה, כאילו, אנחנו מנסים עכשיו להיות מאוד צהובים כלפי התקשורת בסיפורים שלהם, זה לא קצת מוזיל אותם? זו שאלה טובה, תראה, בתכל'ס, אם היה אפשרות להופיע בזול ולהופיע לא בזול, אני פחות מקבל את הקטע הזה של זול. אבל נגיד, אם היה אפשרות להופיע על סיפור דרמטי או על סיפור שהוא לא דרמטי, אז זה היה נהדר. אז בסדר, אז עורך דין בוחר להופיע בסיפורים הלא דרמטיים והמאוד משפטיים והמלומדים וזה, אבל אין את הבחירה הזאת. התקשורת או לוקחת או לא לוקחת.
ואם אתה מביא משהו שאין בו דרמה, שאין בו את אותו פן סיפורי שילהיב את הקוראים, שיעניין אותם, אז התקשורת לא תיקח אותך בכלל, לא תיקח את הכתבה. אתה יכול נורא נורא לעבוד עליה ולנסח אותה ולשלוח אותה לכל העיתונאים, וזה לא ייכנס. ואם זה ייכנס, זה במקומות מאוד מאוד נמוכים ומאוד לא נחשבים. לעומת זאת, כשלמשל עורך דין בא ומייצג אנס או נאנסת, או בני זוג שהיה ביניהם בגידה, הוא לא מרגיש נמוך, זו המקצוע שלו. אז אם אתה מתעסק בחומרים האלה במקצוע שלך, אז למה אתה מרגיש נמוך כשאתה מייחצן את זה לתקשורת?
אתה לא בא עכשיו ואתה אומר דברים נורא נורא לא מקצועיים, אתה פשוט… הסיפור עצמו הוא סיפור שיש בו יצרים, יש בו צבעים מאוד מעניינים, הוא דרמטי, הוא לפעמים מצחיק, הוא מגוחך, אבל הוא משפטי. הוא מעלה גם, יש פה את ההזדמנות להגיד דברים משפטיים, יש פה את ההזדמנות גם לגעת בכאבים של הקהל היעד שלך. אז הביטוי צהוב הוא מצד אחד נכון, צריך דרמה, ומצד שני זה כאילו להסתכל על הדברים ברמה נורא רכילותית ושטחית, שזה לא נכון. כאילו רוב הסיפורים שמשפטנים מכניסים לתקשורת הם לא כל כך זולים, הם מעניינים.
שמעתי שדיברת עם עילנית, היה לי צרות על זה שהיא עלתה לשידור, עכשיו גם לשידור והכול. איך, נגיד עכשיו אתה שומע אחד מהתלמידות שלך עולה לשידור, אז מה עובר לך בראש? מה הרגשת נגיד שזה קורה? קודם כול, ברמה שלי, עילנית, אני מאוד הייתי גם שבע רצון מצד אחד וגם מאוד מופתע מהרמה הגבוהה שהפגינה בראיונות הראשונים שלה. זה לא טבעי, זה לא משהו ש…
ישר, צריך לעבור את טבילת האש הזאת כדי להיות יותר ויותר משוחרר, וכמה שאתה יותר משוחרר, ככה אתה גם יוצא יותר טוב בתקשורת. אני כשאני מקשיב ללקוחות שלי, אני כאילו נורא רוצה שהם יכניסו את המסרים, שאני לימדתי אותם, את שיטת שלושת המסרים, שבהם בעצם גוררים את הלקוחות הפוטנציאליים שלהם לבוא ולהתקשר אליהם, ויש לי איזשהו סוג של שעשוע לראות איך הם דוחפים את המסר הזה, והרבה פעמים אנשים שנמצאים במצב כזה של ראיון, הם מתרגשים והם שוכחים מה הם היו צריכים להגיד וזה, ושם אתה יודע, אתה כמו אבא ש… כואב את האיטיות של הבן שלו, או דווקא חווה בשמחה את ההתפתחות של הילדים. זה ממש סוג כזה של חוויה. בתכל'ס אני חושב שכל, אני רואה גם שכל פרסום הוא יותר ויותר אפקטיבי, יותר ויותר מתכווננים.
זה עניין של התכווננות. ככל שאתה מופיע יותר, אתה יותר אפקטיבי, וזה יפה לראות את זה. אוקיי. איזה תגובות אתה מקבל?
ראיון אישי עם רן שריר. מראיין: נעם דוד – חלק 8
אני חושב שהרבה מאוד עורכי דין מגיעים לאיזושהי הבנה שגויה שהם צריכים איש יחסי ציבור שיעשה להם את יחסי הציבור. ההבנה הזאת נובעת מזה שהם אומרים, אני אישית, לפנות לתקשורת, זה לא לכבוד שלי, אין לי את הזמן לזה, אני עוסק בהמון המון דברים אחרים, ואת המקצוע הזה של יחצון של המשרד שלי אני אתן למישהו אחר, למישהו מקצועי, או שאני לא אתן בכלל כי אין לי את הכסף. ואני חושב שהטעות שהם עושים, שהם לא רואים את האופציה השלישית. האופציה השלישית היא לקחת דובר למשרד. זה יכול להיות מישהו זוטר, שלהפוך אותו לתפקיד הדובר, לקחת מישהו מחוץ למשרד בכלל, שזה איזשהו part-time job שלו, שיכולים לתת לו כמה תיקים והוא יתקשר אותם החוצה, והוא לא חייב להיות משרד, הוא יכול להיות פשוט בן אדם שמכשירים אותו להיות הדובר של המשרד.
והקורס הזה מאפשר למשרדים לקחת מישהו שהוא זוטר, שזה יכול להיות בן או בת זוג של אחד מהשותפים, זה יכול להיות מישהו שהוא בכלל לא עורך דין והוא לא במשרד אלא שכיר, ולהכשיר אותו כדובר. והמנוע הזה של השיווק באמצעות אותו דובר הוא מנוע אדיר, הוא מאוד אפקטיבי והוא מאוד מאוד לא יקר. אז אני מאוד ממליץ דווקא ללכת על הכיוון השלישי של דובר. זה כמובן בזכות הכלים שאתה מלמד ונותן, אפשר לעשות את זה ב… נכון, אני יכול להכשיר כל בן אדם בעצם שיש לו בינה, איך להיחצן, איך לדבר עם התקשורת, איך לקחת תיקים שהם מאוד מאוד משפטיים ולהפוך אותם למשהו שהוא כתבה, ואיך לקחת נושאים שהם לא קשורים לתיקים דווקא של המשרד ולהפוך אותם לכתבות שיביאו תיקים למשרד.
בסדר. יופי.
