בקצרה
- כשהפצע עוד מדמם: לדברי רן, התקשורת מדווחת על מה שקורה עכשיו ולא על מה שכבר נפתר ("אנחנו לא ערוץ ההיסטוריה"). לכן הזמן להיכנס הוא כשהתביעה או מכתב הדרישה מוגשים, ולא אחרי הניצחון. סיפור שעברה חצי שנה ממנו כבר נחשב ישן, אלא אם נמצא לו עוגן עכשווי.
- דרמה אנושית, לא חידוש משפטי: תקדים משפטי מעניין עורכי דין, אבל לא את העיתונאים. רן סיפר על פלת"ד של מיליון ושש מאות אלף שקל שנכנס לתקשורת בגלל דבורה שנכנסה לרכב, ולא בגלל הסכום. גם מכתב דרישה נגד אולם אירועים, שאורח יצא ממנו עם טנטון, יכול להיכנס בגדול.
- הלקוח קודם: רן הדגיש שהלקוח הוא החשוב ושצריך את הסכמתו. במקום להתחנן, הוא מציע לספר ללקוח שעיתונאי רוצה את הסיפור ולשאול אם יתראיין. לדבריו פרסום בזמן שהתיק חי לוחץ על הצד השני: עורכת דין שעבדה בעבר בחברות ביטוח סיפרה לו שהיו נותנים פשרה רק כדי שיפסיקו לדבר על התיק.
- מה נחשב תקשורת: בעיני רן, כניסה לתקשורת היא כתבה שעברה מערכת ולא שולם עליה. ריאיון קנוי בתוכנית בוקר או חצי עמוד במוסף בתשלום, ב-4,500 עד 5,000 שקל, הם תוכן שיווקי, שיכול לשמש בדף נחיתה אבל מביא מעט חשיפה. מספר התגובות על הכתבה מראה כמה אנשים קראו אותה.
- בלי תיקים מעניינים: לעורך דין שלא מופיע בבתי משפט רן ממליץ לשים את יחסי הציבור בצד. מי שבכל זאת רוצה יכול להציג את התחום כמלכודות ותרגילי עוקץ, כמו עורך דין שהכותרת על אשדוד כעיר המובילה בתרגילי עוקץ בתמ"א 38 נכנסה בזכותו להרבה כלי תקשורת. פליליסטים יכולים להגיב לנושא שעל סדר היום בעמדה שהולכת נגד הזרם.
- מה כתבה נותנת לאורך זמן: לדברי רן, בפלילי מי שמופיע הכי הרבה בתקשורת נחשב לעורך הדין המוביל, ועורכת דין למשפחה שהופיעה בכתבה חזקה בטלוויזיה יכולה לגבות מאה אלף שקל במקום חמישים. את הקטע אפשר להריץ ממומן בפייסבוק לקהל המדויק, גוגל שומר את הכתבה שנים, והיא מחממת לקוחות באתר ובחדר ההמתנה ומרגיעה לקוחות קיימים.
התמליל המלא
שוב אנחנו בפודקאסט הראשונים בדירוג שעוסק בשיווק ופרסום עורכי דין. שלום לכם. הפעם יש לנו אורח מיוחד, רן שריר, מומחה בשיווק ויחסי ציבור לעורכי דין. אני מחדש בפודקאסט. שלום רן, מה שלומך?
שלום יואב, מה שלומך? אני סך הכול בסדר היום. בוא נגיד, בוא תציג את עצמך לפניכן, לפני שאולי אנשים לא ראו את הפודקאסט איתך, ספר לנו מי אתה, מה אתה. בכיף. בקצרה, אני עורך דין מסחרי, הייטק ומיזוגים ורכישות.
עושה את זה כבר 15 שנה, חובב גדול של נטוורקינג לעורכי דין. יש פה הזדמנות נהדרת בפודקאסט לשאול גם אותך שאלות, כמי שמומחה בשיווק ויחסי ציבור לעורכי דין, ולדבר קצת על העולם הזה. למשל, אני שמעתי שיש הרבה מקרים שבהם עורכי דין הגיעו באמת להישגים אדירים מבחינתם. הוציאו את הלקוח שלהם מעצרה, חמורה, והתקשורת נשארה אדישה לגמרי. לעומת זאת, יש כל מיני סיפורים הזויים קטנים, שאפילו ציטוט ממכתבי דרישה, אתה יודע, סיפורים גנריים שאפילו לא הגיעו עדיין לדיון ראשון, נכנסו בגדול לתקשורת.
אני יכול אגב להגיד שגם לנו היו מקרים כאלה, שהם היו סיפורים שוליים יחסית, שנכנסו לתקשורת. איך אתה מסביר את זה? זה הכול עניין של יח״צ? קודם כול, מי היחצן זה חשוב, אבל זה יותר חשוב ברמת הניתוח של מה יתאים ואיך להציג את זה לתקשורת, פחות האישיות שלו. הרבה פעמים מה שקורה זה שהתקשורת, או אנשי התקשורת המרכזיים בעיקר, מחשיבים את עצמם כמי שמסקר את מה שקורה עכשיו במציאות.
אם היה לכם הישג, ונגיד אפילו הלקוח שלכם היה בצרה מאוד מאוד גדולה, וענייניו הלכו מדחי אל דחי, והוא נדחה, ואפילו בית המשפט פסק נגדו, יכול להיות, אבל אז אתם נכנסתם והצלחתם בהערעור להשיג לו הישג מאוד גדול. מבחינת התקשורת, הדבר נעשה, הבעיה נפתרה. ואז אין מה עכשיו להתחיל לסקר משהו שכבר היה. אנחנו לא ערוץ ההיסטוריה, אנחנו חדשות. והכוונה היא שהתקשורת הרבה פעמים, או העיתונאי, רוצה לתת תחושה שבעצם ההתערבות שלו היא זו שגרמה לדברים להסתדר כמו שצריך.
ולכן הרבה פעמים הדרך הנכונה להיכנס לתקשורת היא דווקא כשהפצע עוד מדמם, כשהבעיה עוד כואבת, כשהתביעה הוגשה או שהמכתב דרישה הוגש, ולאו דווקא לאחר מעשה. זה דבר ראשון, זה דבר חשוב להבין. ואז יכול להיות מצב, למשל, שמכתב דרישה של עורכי דין לאולם אירועים, שהשמיעו מוזיקה חזקה, הדי.ג'יי השמיע מוזיקה חזקה מדי, והאורח יצא עם טינטון לטענתו, וזה מכתב דרישה, זה עוד אפילו לא תביעה, זה ייכנס נורא בגדול. ואיזשהו פלפול משפטי שאתם הצלחתם בערכאה שלישית להפוך את פסק הדין למשהו מאוד, שנגיד, חילק דירה שהייתה שייכת לאישה, לשני בני הזוג, שזה תקדימי, זה לא יעניין את התקשורת, זה לא יעניין את התקשורת. גם בגלל שזה נורא מורכב, והתקשורת אוהבת דברים, סיפורים שהם חד וחלק ומעניינים, וגם בגלל שכבר עשיתם את מה שעשיתם.
בעצם אני מבין ממך, יש הבדל שצריך להבין אותו, אתה יודע, מהצד שלנו כעורכי דין, בין משהו שהוא עניין משפטי למשהו שהוא עניין תקשורתי. אולי תחדד את זה, התחלת את זה בדיוק לדבר על זה, על הפער הזה, בין מה זה הצלחה משפטית למה זה משהו שהוא תקשורתי. אז יפה, אז זה בדיוק העניין. יש מה שנקרא עניין משפטי, ועורכי דין, מה מעניין אותם? מעניין אותם שיש פה פתאום תקדים חדש, שיש פה הסתכלות חדשה, שיש פה עצם זה שאותו עורך דין הביא את ההסתכלות החדשה, או אותו פרשנות חדשה של החוק, של פסק המשפט, היא עכשיו גם שינוי בפסיקה, גם הישג מאוד גדול, וגם עכשיו מעתה תחייב את כל בתי המשפט, לפחות בערכאה הנמוכה.
אז אלה דברים שהם נורא מעניינים ברמה המשפטית. ברמה של התקשורת, התקשורת תמיד מסתכלת על עצמה כאיזשהו שליח של הציבור. עכשיו, התקשורת היא תאוות רייטינג, היא רוצה שיותר אנשים יקראו, ישתפו, להפוך להיות מי שבעצם מחליט על מה מדברים, וכל מיני מורכבויות משפטיות זה לא בדיוק הסיפור הכי לוהט שהם יכולים לדבר עליו. יותר מעניין דווקא דרמות, ובעיקר דרמות אנושיות. אז למשל, שעורך דין של נזיקין באים אליי עם איזשהו הישג נורא גדול, היה איזה עורך דין שאמר לי, תקשיב, יש לי פלת"ד שהסתיים…
ואם אני זוכר נכון, מיליון שש מאות. לא היה כזה דבר, מיליון שש מאות, והבן אדם הולך, והבן אדם חי, הוא לא עוד צמח או משהו כזה. אמרתי לו, אוקיי, אוקיי, מיליון שש מאות, אתה חושב שעכשיו העיתונאים יתחילו להבין מה ההבדל בין מיליון שש מאות לשמונה מאות אלף? כאילו, לא יודע. בוא, ספר לי מה היה, מה היה שם, למה הייתה תאונה?
אז הוא אמר, איך הנהג נסע בכבישי הבקעה, הכבישים, ופתח את החלונות, ופתאום הוא הרגיש, או היה לו תחושה שנכנסה דבורה לאוטו, והילדה שלו הייתה קשורה מאחורה, והוא נורא פחד שהיא תיעקץ, אז הוא הסתובב אחורה ונכנס בקיר וטוטאל לוס. הילדה ניצלה והוא חטף. אמרתי לו, וואלה, זה סיפור מעניין, בגלל הדבורה, לא בגלל המיליון שש מאות. והדבורה היא שהכניסה אותו, גם היה אז אמנון לוי וגם היה ישראל היום, היה פירסומים מאוד גדולים. וזה בדיוק ההבדל, או אחד מההבדלים, בין סיפור תקשורתי, כלומר מעניין ברמה האנושית, לעניין משפטי, שהוא לא מעניין בהכללה את התקשורת.
כן. אתה יודע, זה תמיד מעלה את התהייה הזאת, שאנחנו חושבים שהתקשורת היא מחפשת רק צהוב, רק דרמות קיצוניות, תביא לי דבורה שעוקצת מישהו תוך כדי הנסיעה, ויש אנשים שאומרים, אין לי סיפורים סוררים, אנחנו, אני לא יודע, בהייטק, או אנחנו בדברים אחרים. והם לא בהכרח יכולים להביא סיפורים כאלה. זאת אומרת, אז הם אומרים, לא יכול להיכנס לתקשורת, מה אתה חושב על הדבר הזה? מה המחשבות שלך על זה?
אז קודם כול חשוב להבין שלא כל עורכי הדין יכולים, או יהיה להם קל להיכנס לתקשורת. יש סיווגים שלמים, תחומים שלמים, שאין להם בכלל מה לגשת לתקשורת, כי למשל אסור להם לדבר על התיקים שלהם, כמו מגשרים או כמו בוררים. יכול להיות שיש שם דרמות אדירות, אבל אסור להם להוציא שום דבר החוצה. ואז בעצם זה שעכשיו הם ישכרו איש יחסי ציבור שיבטיח להם כל מיני הבטחות, הוא לא יוכל לעמוד בזה, כי הוא לא יוכל להביא להם באמת משהו בולט שהם עוסקים בו, ובזה התקשורת אוהבת לעסוק. אז אני בהכללה בא ואומר לעורכי דין, אם אתם לא מופיעים בבתי משפט, עדיף שאת הכלי הזה של יחסי ציבור שימו בצד, ותיקחו, תעשו משהו אחר למטרות שיווק.
זה לא אומר שאי אפשר לא להיכנס, זאת אומרת אפשר להיכנס לתקשורת גם לא על תיקים, אבל זה הרבה הרבה יותר מסובך. עכשיו, הנושא הזה של איך, של צהוב, אז יש דברים שאני מסכים איתך שצהוב תמיד מעניין את התקשורת, אבל לא רק צהוב מעניין את התקשורת. דרמה מעניינת את התקשורת, ודרמה גם אם יכול להיות שיסתכלו עליה כמשהו שהוא צהוב, לא דווקא צריך להסתכל על זה כצהוב. בסדר? אני אתן דוגמה.
למשל, מי שאין לו מה להגיד לתקשורת ברמה של תיק, הוא יכול להתייחס לתחום שעוסק בו, בסקירה של מלכודות. מלכודות ללקוח, הסכנות הקשות. בעצם זה שאתה מעמיד את זה ברמה של סכנות, מלכודות, תרגילי עוקץ, אלה דברים שהם נורא נורא מעניינים את התקשורת. אתה יכול לקחת משהו שהוא נורא משפטי, כמו קניית דירה או משהו כזה, ולהפוך את זה לתרגילי עוקץ, ולהפוך את זה לדרמטי. זה לא הופך את זה לצהוב, זה בכלל לא הופך את זה לצהוב, אוקיי?
אז זה דבר אחד. דבר שני, יכול להיות מצב של סיפורים, לא יודע מה, על כישופים או משהו כזה שהיה לי במשפחה, שזה בהחלט מעניין, אוקיי? וזה בהחלט צהוב. אבל יכול להיות שבסיפור עצמו עורך הדין מפגין איזשהו ידע משפטי, למשל היו לי סיפורים על סרטוני סקס. סיטואציות סקס שזוגות עשו, ועם פרטנרים, כל מיני דברים, ואחר כך אחד מבני הזוג לקח את זה לבית הדין הרבני וניסה להוכיח ש, לא יודע מה, אשתו או שהוא…
כאילו, יש ניסיונות להשתמש במשהו שנעשה בהסכמה ובחלק ממשהו שגרת החיים, לא יודע אם זה שגרת החיים, של בני הזוג, לקחת את זה ככלי בבית הדין. עכשיו, עורכי הדין המיומנים באו ואמרו: אסור לעורכי הדין בכלל לראות את זה. זה משהו שאסור להם לראות. זה סרטים שהם פסולים בכלל, שהם יוכלו להסתכל על זה. זה נעשה או במצלמה נסתרת או ללא הסכמה, whatever.
כן, בעצם זה, עצם העלאת הטענה ופסילת הסרטונים, היא זו שהכריעה בעצם את הכף לטובת אותו פרטנר שנפגע מהדברים. למשל, אז אוקיי, לקחת משהו מצהוב, אבל הראית מקצועיות, והצהוב הכניס אותך, אבל אתה לא באת והתענגת על הצהוב, באת ונתת את הפן המשפטי. אנחנו כעורכי דין בתקשורת, אנחנו עושים שליחות אדירה, כי אנחנו בעצם מלמדים את הציבור הישראלי שלא מבין שום דבר בחוק, דברים שנוגעים לחיים שלו, שיכולים לשנות לו את החיים בצורה משמעותית, ואף אחד לא מתנדב להגיד לו את זה. וזה כל כך מורכב, ולפעמים בשפה כל כך קשה שאנשים עכשיו לא יבואו ויעמיקו בזה. אז סיפורים שאנחנו מכניסים לתקשורת, יש להם שליחות, זה לא סתם צו, ולא אנחנו באים סתם לפרסם את עצמנו.
נכון, זה הופך אותנו לבולטים, אנשים יכירו אותנו, יפנו אלינו וכו', אבל מצד שני יש בזה שירות מאוד גדול לציבור. ניק, לוקח אותנו רגע לאיזה, מה שנקרא, שבילון קטן בצד. תגיד רגע מילה כשאתה מדבר על להכניס משהו לתקשורת לעומת פרסום. זאת אומרת, הרבה פעמים אנחנו רואים כל מיני כתבות, אומרים, אה, הוא בתקשורת, אבל זה לא בהכרח מה שאנחנו, או מה שאתה קורא, להיות בתקשורת. אז אולי תגיד רגע איזה מילה כשאתה אומר להכניס משהו לתקשורת, מה זה בעצם אומר?
אז שאלה מאוד מעניינת ומורכבת, כי יש מה שהציבור מרגיש ויש מה שהעורך דין מרגיש שמזמינים קורא לו משהו. אז אנחנו יודעים, קודם כול, והקו הוא מאוד דק, ולפעמים בלתי נראה בכוונה. אני אתן דוגמה. יש תוכניות היום, תוכניות בוקר מאוד פופולריות בערוץ 14, בערוץ 13, שידוע לכל מי שפנו עליו שמוכרים שם אייטמים. כלומר, אני יכול עכשיו כעורך דין לבוא ולהגיד, אני רוצה לדבר על גישור, ואני אתן כך וכך כסף לתוכנית בוקר כזו או אחרת, או למישהו שמתווך להם, ואני מוזמן על ידי המערכת להתראיין, ושאלו אותי שאלות, שאני אפילו אכתיב אותן, ואני מופיע בתקשורת.
אז זה לא הופעה בתקשורת. התשובה היא כן, זו הופעה בתקשורת, אבל זה תוכן שיווקי. אוקיי? עכשיו, יש מקומות שהם קצת יותר שומרים על האתיקה העיתונאית, והם רושמים תוכן מקודם. ואז זה ממש משהו שבזמנו לפחות היה אסור על עורכי דין לקחת, ברמת האתיקה.
אני לא בטוח שזה עדיין אסור, אבל זה משהו שהוא לחלוטין פוגם. בתחושת האותנטיות לאותו קורא, צריך עניין. עכשיו, התחום הזה של תקשורת, בגלל שהוא כל כך יורד בשנים האחרונות מבחינה כספית, והמודל הכלכלי שפעם נשען על כל מיני לוחות דרושים ודברים כאלה, אם אתה זוכר, כל המודל הכלכלי הזה כבר לא קיים, אז כלי התקשורת, יש להם אגף שהוא כלכלי, אגף שהוא בעצם מסחרי, והם, חלק מהקטע הכלכלי שלהם זה למכור תוכן שיווקי. ואז הם נותנים כל מיני מוספים. לישר נותן כל מיני מוספים של הצעירים המבטיחים, ודמרקר נותן איזשהו מוסף של עורכי הדין המובילים, וכל הדברים האלה הם בכסף, ולא מעט כסף.
עכשיו, זה כביכול מגיע, זה לא כביכול, זה מגיע יחד עם לישר, זה מגיע יחד עם דמרקר, אבל זה לא בתוך דמרקר, אלא זה כמוסף, צבעוני, ומונח נחמד בצד, שלצערי, או לשמחתי, אף אחד לא קורא אותו גם. זאת אומרת, מי שעכשיו בא ומשלם 4,500-5,000 שקל, בשביל להיכנס לחצי עמוד בדמרקר, ואין לו שום נוכחות ברשת מקודמת, מה שהם כן מציעים, שזה אגב מעולה, אבל אם הוא לא לקח מסגרת מקודמת לגוגל, הוא עושה לדעתי עסקה לא טובה עם הכסף הזה, ועם הכסף הזה הוא יכול לעשות דברים יותר טובים. עכשיו, יש מקום לעורך דין לקנות תוכן, כי זה משמש נהדר. מישהו עכשיו מראיין אותי על איזשהו תחום איזוטרי שאף אחד בתקשורת לא רוצה אותי, אני אוכל להשתמש בתוכן שיווקי בדף נחיתה שלי, ורואים, לא יודע מה, איזה סלב, נגיד עודד מנשה מראיין אותי על גישור, מעולה, נהדר, זה יופי לדף הנחיתה, אבל זה לא ניוז, לא יהיה לזה חשיפה גדולה. ואיך אנחנו יודעים מה יש חשיפה גדולה ומה אין?
אם רואים תגובות. כמה תגובות יש על זה. אם יש תגובה או שתיים לכתבה, לא קראו את זה הרבה מאוד אנשים. אם יש שם כבר עשר, עשרים, חמישים ויותר, זה אומר שהייתה חשיפה גדולה. ובמקומות האלה אין חשיפה גדולה.
כן. אז בוא נחזור רגע לדברים שדיברת קודם, על תיקים ועל מה מעניין ולא מעניין, ותחדד רגע את העניין הזה שבעצם התקשורת היא לא באמת כנראה מתעניינת בתוצאות סופיות, או שכן? זאת אומרת, אז איך אתה ניגש לזה? אני מיד אענה לך, אני רק נזכרתי שיש משהו חשוב שלא אמרתי על השאלה הקודמת. מה נחשב אצלי תקשורת ומה לא?
תקשורת זה, מבחינתי, כניסה לתקשורת זה נכנס, זה שיש מערכת, אוקיי? למשל, בפייסבוק אין מערכת שקובעת מה נכנס ומה לא נכנס, אוקיי? ואין תגמול כספי לעיתון או לכלי תקשורת בשביל להכניס את התוכן הזה. זה מבחינתי יחסי ציבור. זה מבחינתי כניסה לתקשורת אורגנית, אוקיי?
כל מה שכרוך בתשלום, או כל מה שכרוך, או כניסה למקומות שאין בהם עורך או אין בהם מערכת, זה מבחינתי לא תקשורת, זה כבר רשתות חברתיות, זה תוכן גולשים, זה לא תקשורת מבחינתי. סבבה. אז מה הייתה השאלה? השאלה הייתה לגבי התוצאות הסופיות. זאת אומרת, אתה יודע…
אנחנו עורכים הרבה פעמים עוסקים בתוצאות סופיות, כי אנחנו מעניין אותנו התוצאה של הדבר הזה, ותקשורת, כמו שאני מבין ממך, לא תמיד מתעניינת בזה בהכרח. איך אתה, זאת אומרת, בוא תסביר קצת, את הלך הרוח של איך התקשורת מסתכלת על זה, כי יכולים להסתכל, להגיד, נאה, זה נורא שטחי, מה, מעניין אותם רק כל מיני דברים בומבסטיים, לא משנה איך זה נגמר בסוף. אז תספר קצת על איך התקשורת מתייחסת או מתעניינת בנושא שבכלל קשור לתוצאות. אז ככה, אז קודם כול אין איזשהו כלל, יש כללי אצבע שהניסיון נותן, אבל הרבה פעמים יש לפעמים חריגות מהם. אבל בתכל'ס, התקשורת מצד אחד נורא רוצה לתעד או לדווח על מה שקורה במציאות, ודרמטי, ומצד שני היא לא רוצה לשמש כבית משפט.
היא לא רוצה להיות הזאת שקובעת מי צודק ומי לא צודק. ואז נכנסת הבעיה שקורית, למשל, שעובד תובע מקום עבודה, שאיננו מפורסם, אוקיי? או שהוא מפורסם, אבל אין שם משהו כל כך חד וחלק. ואז הרבה פעמים עיתונאי יגיד, שמע, בוא נחכה לפסק דין, נחכה לפסק דין, ואז אני אדווח. אבל עד שפסק דין, אני לא רוצה עכשיו להגיד שהחברה הזאת והזאת היא פוגעת בעובדים, כי אני לא בטוח, זו הטענה שלהם, אוקיי?
התקשורת היא מחשיבה את בתי המשפט כאובייקטיביים, כבעלי… עומק, אמירה, השופטים הם אנשים רציניים. ובכלל, התקשורת מאוד צריכה להיתלות באילנות גבוהים. אם זה לא שופטים, אז זה מומחים שאומרים את מה שהם אומרים. העיתונאי עצמו לא יכול להגיד, או על פי רוב לא יגיד את דעתו באופן ישיר, הוא מעדיף לקחת מישהו.
שהוא נחשב מומחה, או שזה בית משפט אמר ואז הוא יגיד את מה שהוא רוצה להגיד, בסדר? כן. עכשיו, לכן כשאנחנו מגיעים עם איזושהי תביעה מורכבת ברמת התביעה או ברמת מכתב הדרישה, והמורכבות, אין שם סיפור חד וחלק, אין שם מצור מספריים ברגל של המטופלת, בסדר? עכשיו, אין שם איזשהו צילום או תיעוד של הקלטה או של וידאו, שלא יודע אם מוכיח, אבל מאוד מחזק גרסה של אחד הצדדים, תקשורת הרבה פעמים היא על הקושי לבוא, כי היא יודעת את האפקט שלה. אני מכיר עיתונאי שמאוד ידוע, שהוא היה בטראומה על זה שאחד האנשים שעושה עליהם כתבה מאוד גדולה בערוץ 12 התאבד.
וואלה. ואתה יכול… שומר, זה דבר מאוד חזק, אתה יודע, אנחנו הרבה פעמים לא מחפשים להיכנס לתקשורת, או לפעמים אתה מנסה להיכנס, אתה מוציא איזה משהו, אבל התקשורת לוקחת את זה למקום אחר לגמרי. היא רואה את זה לפעמים מכיוון אחר לגמרי, היא יכולה אפילו לזה אפילו יכול להסתובב, אם אני מניח אם לא עושים את זה בצורה נכונה. התקשורת היא סוס פראי, או סוג של ביסט שצריך לדעת לרכוב עליו, נכון?
אבל צריך גם להבין שהוא חיה עצמאית, זאת אומרת, אין לנו יותר שליטה, כשאנחנו נותנים סיפור, אין לנו שליטה על מה יצא ממנו, ולכן עדיף לעבוד עם איש יחסי ציבור שיש לו קשרים, הקשרים הם בעיקר סוג של… אמון, שהוא כבר יודע עם איזשהו כתב, שכתב הזה כבר כל הזמן מכניס לאורך תקופה, לפעמים שנים, מכניס סיפורים טובים באופן ראשוני מאותו איש יחסי ציבור. אז אותו כתב יודע שאם עכשיו הוא יעשה דברים שהם יפגעו בלקוח ויפגעו באיש יחסי הציבור, אז הוא יפסיק לקבל כאלה סיפורים. אז הוא עושה, חושב פעמיים. הוא לא עכשיו, יאללה, נרקוב על הדבר הזה.
וזה מאוד מאוד חשוב. אבל עדיין, היו מקרים שבאו אליי, היה סיפור מאוד גדול, נדמה לי מאחד מבתי החולים. בבית החולים סיפור רשלנות רפואית קשה, ואנחנו נתנו את זה לידיעות אחרונות. ואז מתקשר אליי עורך דין ואומר לי, שמע, רן, אנחנו חייבים להוריד את הידיעות אחרונות. למה?
כי הם מציעים פשרה מאוד טובה ללקוח. אמרתי, מה? אבל בניתים זה ידיעות אחרונות. אז תקשיב, אתה חייב להוריד את ידיעות אחרונות. התנאי שלהם זה שלא יהיה פרסום.
עכשיו, מאיפה הגיעה הפשרה? בגלל שידיעות אחרונות התערב. אז הם מתקשר לכתב, הוא אומר לי, תשכח מזה. אתה לא תתן לי סיפור? אכלת אותה.
אני עכשיו תקשורת, אני תקשורת. אני לא כלי של המשרד עורכי דין זה וזה, של… אני לא פה איזה זרוע ביצועית. נתת לי סיפור, אני מטפל, אני מפרסם. ואני הבאתי לך לוטין, אני לגמרי מבין.
אז הצגתי את העמדה הזאת למשרד, וזה בסוף התפרסם. אין מה לעשות. אתה, הרבה פעמים, כשאתה בא, נכון, יש לי את הקשרים ואני יכול להשפיע, ואני יכול ללחוץ על כתב, אבל לפעמים כבר זה לא, כבר אני לא יכול. הוא עשה את כל המשא ומתן, כבר הוא מבין שאם הוא לא היה מתערב, התוצאה לא הייתה משתנה, ולא היה פה פתאום פשרה. אוקיי, אז זה ניואנס חשוב, מה שלטע.
יש לו כבר גם משהו ביד, הוא יכול בכך, כמו שאמרת, הם רואים את עצמם כשליחים של הציבור, הוא מרגיש מחזיק את זה ביד, הוא מרגיש לחובה שלו. אז זה ברור. הוא בעיקר לא רוצה להרגיש שהוא כלי. הוא עיתונאי רציני, הוא לא עכשיו זרוע ביצועית של משרד עורכי הדין, זה וזה. אני אשאל אותך שאלה מכיוון קצת אחר.
לפעמים יש סיפורים מאוד דרמטיים, שמישהו מאוד רוצה שהם ייכנסו לתקשורת, אבל הם כבר לא סיפורים חדשים. למשל, בן אדם מגיע ואומר, תשמע, בוא נעשה יחד, יושבים, חושבים וזה, תשמע, היה לי איזה מקרה לפני אי אלו שנים, יש בכלל דרך או שיטה או משהו שהוא יכול בעצם לעשות שימוש בסיפור כזה שכבר, אתה יודע, התיישן, כבר לא ניוז של היום? אז בהכללה, ב-70%, 80%, 90% לא. התשובה היא לא, אי אפשר לעשות. מהסיבה שכמו שאמרתי קודם, התקשורת, לפחות התקשורת המרכזית, מסתכלת על עצמה כעל מי שמדווחת על המציאות עכשיו, ולא על מה שקרה אי פעם.
אנחנו לא ערוץ ההיסטוריה. עכשיו, זה המיין, אבל יש לזה חריגות. למשל, אם אנחנו יכולים למצוא בתיק הזה משהו אקטואלי, כלומר, יכול להיות שהוא הסתיים כבר, אבל יכול להיות שאותו לקוח עכשיו בא עם משהו חדש, שיש לו היבט והשלכה על אותו פסק דין ישן, או על אותו הישג, או משהו שעכשיו קורה בשטח שבבעלותו. והשטח הזה הגיע בכלל מהציפור באוויר. אז אפשר לנסות למצוא את העוגן, קוראים לזה אוגן עכשווי, את העוגן העכשווי שכן יכניס את הסיפור של האהבה למשהו שהוא כן ניוז.
אוקיי, זה דרך אחת. ודרך אחרת היא להגיד, אוקיי, אני יודע שהעיתונאים, לצורך העניין הרציניים, אלה שאנחנו רואים אותם בכלי התקשורת הארציים המרכזיים, הם לא יתייחסו את הסיפור הזה, כי סיפור זה באמת, הם רק יראו את התביעה, הם רוצים תמיד תביעה, הם רוצים את הפסקים, והם רואים את התאריך והם יגידו, מה אתה בא אליי עם זה עכשיו? מה, אתה רציני? אז במקרים כאלה, הרבה פעמים אני יכול לעשות את הסיפור ולהפיץ אותו לכולם, ואז יהיו כאלה שהם רק רוצים להביא סיפורים, והם פחות שואלים אותי איפה פסק הדין וממתי זה, אוקיי? יש גם עיתונאים כאלה, לא בכלי התקשורת הבולטים, לחלוטין לא.
מה הבעיה עם זה? שאם זה יותר מדי טוב, אם הסיפור הזה יותר מדי טוב, אז כולם יתעוררו. רגע, מה? ברבני? מה?
אמרו לאישה שככה וככה וככה, אני רוצה לראות את פסק הדין, ואז כולם יתעוררו, ואז מה אני אביא להם? משהו לפני חמש שנים? זה בעייתי. אסור שהסיפור הזה יהיה יותר מדי טוב, אבל באופן עקרוני, ישן זה כל מה שעברה חצי שנה מאז מה שקרה איתו, וברוב המקרים גם חודש, חודשיים, זה כבר הופך להיות למטה בעיניי עכשיו, אוקיי? כאילו ברמה הזאת של עיתונאים.
אתגר שאני יודע שלעורכי דין, ביציאה עם דברים לתקשורת, זה לפעמים הלקוחות. זאת אומרת, אתה הולך לפרסם משהו. דבר ראשון, צריך לדעת את הלקוח, זאת אומרת כי זה הולך להגיע לתקשורת, ולפעמים זה מאתגר כי יש לקוחות שממש לא בהכרח רוצים שזה יצא. לעורך דין יש את הרצון השיווקי שלו וזה, אבל מצד שני יש לקוח שם בצד השני, אז אולי תשתף אותנו קצת על האתגר הזה שאני בטוח שאתה מלווה ומייעץ בו, על מערכת היחסים העדינה הזאת בין הרצון לפרסום, תקשורת וכדומה, והעובדה שבסוף עורך הדין נותנים שירות ללקוחות, והם צריכים גם, יכולים להיות באיזשהו, מעבר לכלל לאתיקה כמובן וכדומה, להיות בעצם באיזשהו יחס שגם לוקח בחשבון מן הסתם את האנשים שמאחורי הסיפור, את הלקוחות. אז א', והעיקרון הכי חשוב שיש גם עורכי דין ששוכחים אותו מדי פעם, זה שהלקוח הוא הכי חשוב.
הלקוח בסופו של עניין, זה החיים שלו, הוא ישלם את המחיר. ולכן תמיד הטובה שלו צריכה לעמוד לנגד העיניים שלנו, זה דבר ראשון. ומעבר לזה, הלקוח תמיד מכיר את הסיפור שלו, ואולי הוא ועוד מעטים בסביבה שלו מכירים את הסיפור, אבל אותם מטה מעט יבואו אליו ויגידו, היי, הסיפור שלך בתקשורת, ואז הוא יחשוב שכולם ראו לו. הוא לא מבין שראו לו רק מי שכבר מכיר את הסיפור, אוקיי? וזה אומר שאנחנו חייבים, אם אנחנו יוצאים עם איזשהו סיפור לתקשורת, ליידע את הלקוח שאנחנו יוצאים עם זה לתקשורת, ולקבל את הסכמתו.
יש דרך לא טובה לקבל את הסכמתו, שזה דרך התחנונים, כאילו בבקשה, אולי, תגיד תסכים שאני אצא עם זה לתקשורת. זה לקבל לא בטוח, ויש דרך שאני יותר מייעץ ללקוחות שלי, זה לבוא ולהגיד לו, תקשיב, סיפרתי את הסיפור שלך בקווים מאוד כלליים לעיתונאי שאני מכיר, והוא מאוד רוצה לפרסם כתבה על הנושא, אתה תהיה מוכן להתראיין? זה כאילו התקפה חזיתית על הבן אדם. מה, מה להתראיין? מה, להתראיין?
אז יש כאלה שיגידו, וואלה, כן, למה לא? בסדר, אני, אין לי בעיה להתראיין. אוקיי, או שיש כאילו, מה פתאום? לא מוכן להתראיין, לא רוצה שירקו על העם ישראלי, דעה עליי. אז אתה אומר, אוקיי, אין בעיה, אני אדאג גם שהשם שלך לא יופיע וגם שלא יפנו אליך.
אל תדאג. בסדר? ואל תקבל את ההסכמה, אפילו הלכת לקראתו, אבל קיבלת את ההסכמה. ויהיו כאלה שייכנסו להתקף פאניקה ויגידו, מה פתאום? אני לא מוכן שזה ייכנס לתקשורת, וזה, ואז אתה יודע, כשיש תיק כזה, אתה לא יכול להיכנס לתקשורת.
אתה לא יכול להיכנס לתקשורת עם הסיפור הזה כי הלקוח שלך, הוא רואה בזה ייהרג ובל יעבור. זה דבר ראשון. אבל הרבה פעמים, וזה אנשים, גם עורכי דין פחות שעוסקים ביחסי ציבור לא מבינים את זה, שהכניסה של התקשורת לסיפור, בייחוד כשהוא עדיין פועל וחי, היא משמעותית בצורה בלתי רגילה, לטובת, הרבה פעמים לטובת התובע, שרואים בו מישהו שנרמס על ידי הגוף הגדול, והתאגיד המרושע, אוקיי? וכמובן איך שאנחנו מציגים את זה. עכשיו, הלקוח יכול לצאת מאוד נשכר אם הקצבת תיכנס לתקשורת.
עכשיו, אני היום עושה יחסי ציבור לעורך דין שהייתה בחברות הביטוח. והיא אמרה לי, תקשיב, כל פעם שהיה משהו בתקשורת זה היה נורא מבחינתנו. אנחנו רצינו רק שזה ייגמר, רצינו, נתנו להם את הפשרה רק שיפסיקו לדבר על זה, אוקיי? עכשיו, אנחנו לא יודעים את זה, אנשים לא מבינים שברגע שאתה נכנס אפילו עם סיפור קטן, אז האנשים בצד השני מרגישים בלחץ ובצדק אגב, כי גם השופט… יקרא את זה.
וגם אנשים, היום אין כבר סוביודיצה, זה. כשזה בתקשורת, וכששואלים שאלות, והצד השני צריך לתת תשובות, ובית המשפט פתאום צריך לתת תשובות, כי מה פתאום הוא הסכים לכזה פסק דין או לכזה עונש, עונש זעום, אוקיי? אלה דברים שבגלל שהתחושה שמישהו מסתכל עליך, הדברים משתפרים. ואם אתה מצליח לשקף את זה ללקוח, ובשביל זה זה גם טוב מאוד, שתיק יהיה חי, ושלא אתה תבוא אחר כך אל הבן אדם שכבר קיבל את הכל, והוא כבר לא צריך שום דבר. למה הוא צריך עכשיו גם שמישהו ידע על הסיפור שלו?
הוא כבר קיבל את מה שצריך. אם אתה בא אליו שהרשלנות הרפואית, למשל, אתה בא אליו שהרשלנות עדיין לא נקבעה סופית, ואתה בא ואתה אומר לו, תקשיב, בוא תתראיין על זה. זה, אגב, זה הדבר, הרעיון. עם פנים חשופות, ולפעמים גם בלי פנים חשופות, זה ההבדל בין ערוץ 12, חדשות 12, לבין לפעמים מעריב אונליין. בלי לצמצם את ההשפעה של מעריב אונליין, מעריב אונליין זה יופי של כלי תקשורת, אבל אי אפשר להשוות אותו לחדשות 12, וזה הכל בגלל שהלקוח היה מוכן להתראיין, אוקיי?
וההשפעה גם על הצד השני היא אדירה. ידיעות אחרונות, שהוא לוקח סיפור, אז כעבור שבוע הוא עושה עדכון. כן, מלפנים משורת הדין, משרד הבריאות כן הסכים לתת לתיק, לא יודע מה, תיק ניידות לילדה, אוקיי? בגלל שידיעות אחרונות התערב. בסדר?
אז אלה דברים שחשוב לשקף ללקוח שהוא כן יכול לקבל מזה. ואגב, הרבה פעמים הוא יכול גם לקבל מזה נקמה. בסופו של דבר, נקמה זה לא עוזר. נקמה זה לא דבר רע. כמו שאמרו את זה בסיינפלד, שנקמה זה לפעמים, בא רופא והחריב לך את החיים.
בא בית חולים והרג לך ילד. אוקיי, אז את הילד אתה לא תצליח להחזיר, אבל את התחושה של חוסר הצדק והאבל, ושאנשים ממשיכים לפעול כאילו הכל בסדר. יש לך מישהו שיצעק את הצעקה. האדם בוכה. נכון.
אז הכניסה לתקשורת גם נותנת, לא רק בנפיט ברמה החומרית, היא גם יכולה ברמה הרגשית בנפיט מאוד חזק ללקוח. תגיד, יש תחומים, כי נגעת פה בכמה תחומים, אני, אתה יודע, ככה בין לבין בין השורות מבין, אבל יש תחומים שאתה יודע להגיד שהם נחשבים במרכאות חמים בתקשורת? זאת אומרת, אתה יכול להגיד, שמע, זה תחומים שבדרך כלל הסיכוי להכניס בעולמות האלה משהו לתקשורת, כמו שאמרת, תקשורת שהיא ניוז אמיתי, לא משהו שפונים בכסף, הוא גבוה יותר? בוא נגיד שבפלילי הסיפורים הרבה יותר קלים להכנסה, ולמרות שהלקוחות שלך הכי פחות רוצים שזה ייכנס לתקשורת, כי אתה מייצג לרוב את מי שעכשיו הוא אשם או נחשד, אוקיי? אבל זה באמת בהכללה, מהסיבה שכל מה שמופיע בבתי משפט יש בו פן דרמטי, יש בו משהו של מאבק.
ולכן, למשל, דיני עבודה זה מאוד דרמטי. אם למשל עובדת באה עם הקלטה שהמעסיק שלה אומר לה, למה נכנסת לרעיון? למה היית צריכה לעשות את זה? אוקיי? זה חזק.
הקלטות, סרטונים, זה חזק. גם אם אתה ציבור רחב, זאת אומרת הציבור באמת רוצה לדעת, כי הוא יכול לחשוב שזה נוגע גם בו, זאת אומרת זה לא סיפור ארטילאי. נכון. אז בוא נגיד שסיפורים משפטיים הם די הרבה פעמים נוגעים לציבור מאוד רחב, אבל תקשורת לא מעניינת מה נוגע לציבור, היא רוצה דרמות, בסדר? אז עכשיו, אם למשל, אם אתה מגיע עם סיפור שיש בו באמת את הווידאו, אפילו אם זה סיפור הכי עלוב שיש, ויש לי בן 18 או בן 17 נסע לרכב, ועבר באור אדום, ובום נכנסה בו מכונית, והוא קצת לקה את הצוואר או משהו כזה, וקיבל איזשהו משהו, סימנים מהפלטה, או לא סימנים, אבל זה לא חשוב.
מה שחשוב שמצלמת הרכב תיעדה את התאונה, ואם יש לי את מצלמת הרכב שתיעדה את התאונה, גם התאונה הכי לא מעניינת שיש יכולה להיכנס פתאום לכלי תקשורת אופטימי מרכזי. ולכן להגיד דווקא על תחומים מסוימים שהם תחומים יותר מעניינים, בתחומים אחרים. נניח היא נכנסה לתקשורת, ונניח יש שם סרט מעניין, בוא תיקח אותנו צעד קדימה, איך בפן של עורכי דין בעצם אפשר לייצר מזה משהו שהוא מייצר לו חשיפה, זאת אומרת סתם במקרה כזה. אז קודם כול יש את החשיפה האורגנית. עכשיו, כאילו, ראינו אותך, בסדר?
ואם אתה מסתכל על הפן הפלילי, שהם נכנסים הכי הרבה לתקשורת, אז זה פשוט אחד לאחד. מי שהופיע הכי הרבה בתקשורת, הוא גם נחשב, לעורך הדין הכי נחשב בישראל ברמה הפלילית. אוקיי? זה כאילו לגמרי אחד לאחד. התקשורת שווה איכות, שווה כמה כסף אני אגבה, איזה תיקים יגיעו אליי.
אוקיי? זה מאוד בולט בפלילי, כי התקשורת מתעסקת המון בפלילי. דבר נוסף, ככל שאתה מופיע, ויחסי ציבור זה לא מאמץ של פעם אחת, זה לא איזה פסק דין שעכשיו אני חייב שייכנס לתקשורת. אתה צריך להיות שמה, ועדיף שתהיה שמה לאורך תקופה כמה שיותר ארוכה, כי ככל שאתה תופיע עוד ועוד ועוד, אנשים יראו בך, או יצלצלו אליך, או השם שלך יגיד, אה, אני מכיר אותך מאיפשהו, אני יודע מי זה עורך הדין הזה. כן, היה לו את הסיפור הזה וזה וזה.
וזה בדיוק הקו הדק שמפריד, או אפילו לא דק, עבה, שמפריד בין עורכי דין שקל מאוד להמיר ללקוחות, קל להם מאוד להביא לקוחות למשרד, יחסית, לעומת כאלה שפחות, שהרבה פחות. עכשיו, זה גם משפיע על המחירים שאתה יכול לקחת. כי אם אתה עורך דין, לצורך העניין, עורך דין לדיני משפחה, שהופיע בסרט מאוד חזק בקשת על עורכי דין, דיני משפחה, היא פתאום יכולה לקחת לא עוד חמישים אלף שרגילים לקחת במשרד, במרכז, לתיקי גירושין, אלא מאה אלף. יש לזה השפעה מאוד מאוד רצינית על היכולת שלך לקבל יותר כסף על השירותים שלך. ולצמצם את איכות של התיקים לאיכות יותר טובה.
זה פן אחד. הפן השני זה הפן הלא אורגני. הפן הלא אורגני זה אומר, יש לי עכשיו, לצורך העניין, השגתי, היה לי כניסה ליומן הבוקר, בשש בבוקר, על עורך דין שהשיג 500 אלף שקלים לשליח של פיצה, שלא יודע מה, שהתרסק בתל אביב. בסדר? אז יופי, אז נכנסתי לתקשורת הארצית המרכזית, וגלי צהל, אי אפשר לזלזל בהם.
אבל מה? לא חושב שאף שליח של פיצה מקשיב לגלי צהל בשש בבוקר. כולם ישנים אחרי לילה של לא יודע מה. הם לא המאזינים של השעה הזאת. ואז יש לי קליפ מאוד מאוד נחמד של הרעיון, מאוד מאוד טוב, של הישג שהבאתי, אבל…
הוא הגיע לקהל היעד שלי. אז בשביל זה יש את פייסבוק. אז אני יכול לקחת את אותו קליפ או חלקים ממנו ולהריץ אותו כמשהו ממומן שיגיע רק לרוכבים דו-גלגליים, לעורכי דין. אני לא צריך לחכות שיאזינו לתוכנית מסוימת באומן הבוקר לאיזה חמש דקות. אני יכול להביא להם את זה עם גם שקופית שמראה בדיוק את ההישג.
ואז מאותו אייטם יכולים להגיע לי גם לקוחות לאורך המון המון זמן. יש גם גוגל. גוגל, אמרו שהוא לא שוכח, הוא לפעמים שוכח, אבל גוגל באופן עקרוני, נכנסת לכלי תקשורת ארצי מרכזי, אתה תהיה שם לאורך שנים, לפעמים יהיה לך קשה אפילו להיפטר מהכתבה שם. אז כאשר יש הישג מאוד גדול משפטי בתחום מסוים, בן אדם יעשה גוגל, אפילו אחרי שלוש שנים הוא יכול לראות ידיעה שהתפרסמה עליך. אז יכול להיות שעכשיו לא קיבלת את כל הלקוחות או לא ראית איזושהי תגובה, אבל בעוד כמה שנים יגיע לך מישהו בדיוק בגלל הפרסום שעשית.
אוקיי, אז זה אפקט נוסף. אפקט עוד שהוא מאוד חשוב, ושהוא קצת מזכיר את האפקט הראשון, אני קורא לזה אפקט חדר ההמתנה. יש הרבה פעמים אנשים מגיעים לחדר המתנה ומחכים שהעורך דין יתפנה מהפגישה הקודמת. ואז יש מין מוניטורים כאלה שיש שם כל מיני כתבות על אותו עורך דין, אם זה בטלוויזיה ואם זה כתבות שהתפרסמו ברשת או בעיתונות, על ההישגים שלו. עכשיו, כשאני יושב ומחכה עשר דקות לעורך דין, ואני בינתיים מקבל פרומושן כמה הוא טוב וכמה הישגים, אני נכנס מבושל, כבר חם, יאללה, בוא נסגור.
יש לזה כוח מאוד גדול, והכוח הזה הוא גם קיים באתר אינטרנט, כי גם אם מישהו ימליץ לי על עורך דין מסוים, אני אעשה גוגל ואני אכנס לאתר שלו, ואם האתר שלו יש שם הופעות בתקשורת שמראות כמה הישגים היו לו, אני הרבה יותר אהיה חם עליו. זה אפקט מאוד חשוב שכתבות יכולות לתת לך גם לאורך שנים. היה לי עוד עורך דין שגם אמר לי פעם שהוא עושה את היחסי ציבור רק בשביל שהלקוחות הקיימים שלו יפסיקו לזהם לו את המוח. מה זאת אומרת? הוא מרגיש שכאילו עכשיו בא מישהו, לקוח, נותן לך כסף או מביא לך תיק, ועכשיו זה יכול להתנהל, נאפשר, נזיקין, זה יכול להתנהל שנים.
והוא מרגיש שאתה לא עושה שום דבר. אבל אם הוא רואה עליך כתבות בתקשורת על ההישגים שאתה זה, אז הוא אומר, אה, אוקיי, אני בידיים טובות, אני לא חושש, הוא בטוח ישיג לי משהו טוב. יש לזה גם אפקט גם טוב. מעניין. תגיד, מה לגבי כניסה לתקשורת?
או מיתוגים שלך, אין לך תיקים מעניינים, אתה עדיין רוצה להיכנס לתקשורת, יש דרך לעשות את זה? אז זו הדרך יותר קשה. היא יותר קשה ברמה הזאת שיהיה יותר קשה להיכנס לכלי תקשורת בולטים, אבל גם פה יש שיטות. כמו שאמרתי קודם, מלכודות ותרגילי עוקץ, זו שיטה שהיא לא מסתמכת על תיקים שלך, ואתה יכול ליזום מין כתבות טיפים כאלה במסווה של דרמה. היה לי עורך דין שהיה לו איזה תא 38, איזושהי התחדשות עירונית באשדוד.
אז אמרתי לו, טוב, הוא אומר לי, אני רוצה את אשדוד, אשדוד יש שם המון דברים, יש שם, אני רוצה להיכנס לאשדוד, שיהיו יפנו אליי, אני רוצה לקחת כמה שיותר ועדי בתים, משכפפים לטאם 38 שם. אמרתי לו, אוקיי, בוא, אני אשאל אותך על נדלן באשדוד, אני אשלח לך רשימה של שאלות. שלחתי לו רשימה, הוא, מהתשובות שלו, הוא אומר לי, הכותב לי, אשדוד, העיר שמובילה בישראל בתרגילי עוקץ בטאם 38. אני אומר לו, מה? מה?
אתה אמיתי? הוא אומר לי, כן. ואז אני אומר לו, אוקיי, טוב, אז בוא אני אשאל אותך, איזה תרגילי עוקץ יש בטאם 38? בקיצור, נתן לי שם על… שורה של תרגילים שנתקלים בהם בהשתלמות.
כותרת: האשטות, מספר אחת בארץ בתרגיל האוקס, בכתב 38, זה נכנס בהמון המון מקומות, אוקיי? אפילו לדף הפרסי. וזה כולה בגלל איזה טעם 38 שהוא עשה שמה, בסדר? אז כתיבת טיפים יכולה להיות משהו, כתיבת טיפים דרמטית, עם כותרת דרמטית, יכולה להיות דרך נהדרת להיכנס. דבר נוסף, בעיקר לעורכי דין פליליים, זה להתייחס לאקטואליה.
כי אקטואליה ופלילי זה המון, רוב ה… בוא נגיד, התחום שנהנה הכי הרבה מאקטואליה בישראל הוא התחום הפלילי. ואז זה יכול לתקן את הבעיה, וזה יכול להיות כל דבר שעכשיו עולה ברמה הפלילית או ברמת החוק לתקשורת, אפשר לעסוק בו, אבל כדאי להתמקד רק בדברים שהם בראש סדר היום החדשותי, לא איזו תגובה לכתבה שהתפרסמה בעיתיות האחרונות על התחום שאני עוסק בו. זה היה היום בעיתון, נכון, זה היה בעיתון, אבל זה היה כבר כתבה של העיתון, אתה לא יכול להתייחס, זה לא אקטואליה. אקטואליה זה מה שהעיתונות כולה עוסקת בה עכשיו.
אם על זה תוציא את הדעה שלך, וחשוב שהיא תהיה נגד הזרם, מפתיעה, פרובוקטיבית, ולפעמים אנשים יגידו, בוא'נה, זה באמת? זה איך שהוא חושב? זה, הרבה פעמים זה דבר שיביא אתכם לריאיון, כי לא חסר לכלי התקשורת אנשים שיגידו את העמדה הצפויה, חסר להם מישהו שיתנגד ויגיד את העמדה ההפוכה. אז אני אתן דוגמה, למשל היה לי עורך דין פליליסט. שהיה את השימוע, היה שעורך דין, שביבי סירב להגיע לשימוע.
והיה לי עורך דין פלילי, שאמר לי, תקשיב, הוא צודק, הוא צודק. זה טמטום ללכת לזה, לעשות שימוע פלילי, כי אתה רק חושף את הקלפים שלך. אז על זה הוצאנו הודעת עיתונות שמומחים לדין הפלילי, משפטנים, טוענים שביבי נתניהו עושה בצדק שהוא לא הולך לשימוע, כי זה וכו' וכו' וכו'. למדנו, נכנס בצורה מאוד מאוד יפה לתקשורת בגלל זה. אז זה לא על סמך תיק שלו בכלל, אוקיי?
יש עוד דרכים, יש כל מיני סקרים לעשות, דברים כאלה שפחות עורכי דין עוסקים בהם כדי להיכנס, לעשות איזושהי כותרת, אבל בטח יש אלה שתי שיטות שהן מאוד חזקות להיכנס לתקשורת, לא על תיקים שלך. טוב, תשמע, היה מרתק. אני חושב שבאמת פותח עיניים, כי להבין את הצד, או איך התקשורת חושבת, או איך לחשוב בכלל כדי להבין מה רלוונטי, זה האמת מדהים. לי ברור שחייבים להיעזר באיש מקצוע. אני מכיר אגב יותר מכמה סיפורים שבהם לא עבדו עם אנשי מקצוע, והסיפור הלך למקום אחר לגמרי, שהוא פשוט לא רק שהוא לא השיג את המטרה, הוא רק הפריע בדרך, והכניס את כולם לסערה גדולה של עיסוק וטלפונים וזמן וטיפול במשבר, שהם יצרו כי הם חשבו שהם יגיעו, עולה חשיפה, עולה תוצאה, שעשו את זה בצורה לא מספיק נכונה.
אז תודה לך שהתראיינת בפודקאסט שלך, כי זה היה מרתק ומעניין ומאוד מאוד חשוב בהיבט הזה של שיווק עורכי דין ותקשורת. תודה, תודה שהסכמת לראיין אותי, ואני מקווה שתסכים לראיין אותי גם בעתיד.
