כשאני מקבל תיק משפטי, השאלה הראשונה שאני שואל את עצמי היא לא אם מדובר בתיק חשוב מבחינה משפטית, אלא אם יש בתוכו סיפור שאנשים ירצו לשמוע. זה אחד ההבדלים המשמעותיים ביותר בין הסתכלות של עורך דין על תיק לבין הסתכלות של איש תקשורת עליו.
אני רן שריר, משריר תקשורת, ועוסק ביחסי ציבור לעורכי דין מאז יולי 2005. לאורך השנים עבדתי עם כ-250 משרדי עורכי דין, ואחד הדברים המרכזיים שלמדתי הוא שהיכולת החשובה ביותר בתחום הזה היא לדעת לקרוא חומר משפטי ולזהות בתוכו את הסיפור העיתונאי. כתב תביעה יכול להשתרע על עשרות עמודים, אבל הידיעה שתעניין עיתונאי עשויה להסתתר בשתי שורות מתוכם.
גם בשנת 2026, למרות השינויים בדרך שבה אנשים צורכים חדשות ותוכן, העיקרון הבסיסי לא השתנה: התקשורת מחפשת סיפורים שמעוררים עניין, רגש, ויכוח, דרמה או סקרנות. תיק משפטי שמתאים לחשיפה תקשורתית צריך לספק לה סיפור כזה.
מה הופך תיק משפטי לסיפור עיתונאי עבור עורך דין והתקשורת?
תיק משפטי הופך לסיפור עיתונאי כאשר יש בו סיפור דרמטי, שקל להסביר אותו לקורא או לעיתונאי במשפט אחד או שניים.
אני נוהג להמשיל את העיתונות למדורת השבט. אנשים מתאספים סביבה כדי לשמוע סיפורים. כלי תקשורת זקוקים לכך שאנשים קודם יקליקו על הכתבה. פה כותרת הקליק בייט היא מרכיב חשוב. אבל מעבר לזה, בקריאה עצמה, חשוב שהגולשים או הקוראים ירגישו משהו, אם זה כעס או עניין, וכמובן יגיבו ויתווכחו, והכי טוב שגם ישתפו. אם התגובה לסיפור היא אדישות, מבחינת התקשורת זו בעיה.
בהרצאות שהעברתי לעורכי דין נהגתי לעשות מבחן פשוט: הייתי מבקש מעורך הדין לספר לי על התיק שהוא רוצה להביא לתקשורת, ואחרי ההסבר הארוך מבקש ממנו לעצור ולתמצת את הכול לכותרת. משפט אחד עדיף, שניים זה בסדר, ואם צריך שלושה משפטים רק כדי להסביר מה בכלל קרה – כבר מתחילה להתעורר שאלה אם יש כאן סיפור עיתונאי ברור.
זו אינה רק יכולת תמצות. כשעוסקים ביחסי ציבור לעורכי דין, צריך לדעת להפריד בין כל החומר המשפטי החשוב לניהול התיק לבין אותו גרעין קטן שממנו אפשר לבנות כתבה בתקשורת.
איזה תיק של עורך דין מתאים לחשיפה תקשורתית בעיתונות?
תיק של עורך דין מתאים לחשיפה תקשורתית כאשר יש בו אירוע, עימות, תוצאה או תיעוד שמייצרים סיפור שאדם שאינו משפטן יכול להבין מיד מדוע הוא מעניין.
דוגמה אמיתית מתיק שאני מטפל בו בימים אלה ממחישה זאת היטב. אישה נכנסה לניתוח אסתטי לאחר שסוכמה איתה תוכנית ניתוח מסוימת. במהלך הניתוח, לאחר שכבר הורדמה, החליט המנתח לשנות את התוכנית. אלא שלטענתה, כאשר התעוררה הוא לא סיפר לה על השינוי, והיא גילתה זאת רק כעבור חודשים, לאחר שהתלוננה שוב ושוב שהתוצאה אינה מה שציפתה לקבל.
את הסיפור הזה אפשר להבין מיד. לא צריך להיות עורך דין, רופא או מומחה לרשלנות רפואית כדי להבין איפה הדרמה נמצאת. אישה נכנסת לניתוח מתוך מחשבה שהולכים לבצע דבר מסוים, התוכנית משתנה כשהיא מורדמת, והיא טוענת שאיש אינו מספר לה על כך לאחר שהתעוררה.
כשאני קורא תיק במסגרת יחסי ציבור לעורכי דין, זה בדיוק מה שאני מחפש. אני לא מחפש רק את הטענה המשפטית החזקה ביותר או את הסעיף החשוב ביותר בכתב התביעה. אני מחפש בתוך החומר את הסיפור שאפשר להוציא ממנו החוצה ולספר לציבור.
למה הישג משפטי גדול של עורך דין לא תמיד מעניין את התקשורת?
הישג משפטי יכול להיות מאד חריג ועדיין לא לעניין את התקשורת, משום שחשיבות משפטית ועניין עיתונאי הם שני דברים שונים.
זו אחת מנקודות החיכוך המרכזיות בין עורכי דין לבין אנשי תקשורת. עורך דין עשוי להתרגש מאוד מפרשנות שניתנה לסעיף מסוים, מטענה משפטית מתוחכמת או מהחלטה שיש לה משמעות מקצועית בתחום שבו הוא עוסק. מבחינתו מדובר בהישג מצוין, ובצדק.
אבל עכשיו צריך לשאול שאלה אחרת לגמרי: מה הכותרת?
אם כדי להסביר מדוע ההחלטה מעניינת אני צריך להתחיל להסביר לקורא את סעיף 8א', את היחס שלו לסעיף אחר, את התנאים להפעלתו ואת הניואנסים המשפטיים שבגללם ההחלטה חריגה – ייתכן מאוד שיש כאן עניין משפטי מצוין, אבל אין כאן סיפור עיתונאי.
ההבחנה הזאת היא בעיניי אחת הסיבות לכך שיחסי ציבור לעורכי דין דורשים התמחות בחומר משפטי והיכרות עמוקה עם אופן העבודה של כתבי המשפט. צריך להבין מספיק משפטים כדי לדעת מה כתוב בתיק, אבל במקביל לדעת להתנתק מהשפה המשפטית ולשאול מה מתוך כל זה יעניין אדם שאין לו שום סיבה מקצועית לקרוא פסקי דין.
מתי תיק של עורך דין עוד לא בשל לפרסום בתקשורת?
תיק של עורך דין עדיין לא בשל לפרסום כאשר הסיפור קיים, אבל חסרה לתקשורת תשתית מספקת שתאפשר לה לפרסם אותו בביטחון, או כאשר התוצאה שעליה בנוי הסיפור עדיין לא התקבלה.
זה קורה לא מעט בתביעות רשלנות רפואית. אדם יכול להעלות טענות קשות מאוד נגד רופא או מוסד רפואי, אבל כלי התקשורת צריך לשאול על מה הטענות האלה נשענות. בתיק רשלנות רפואית, חוות דעת של מומחה שמסבירה מה הייתה הפרקטיקה המקובלת וכיצד, לפי חוות הדעת, הרופא סטה ממנה, יכולה להיות החלק שהופך את התיק לבשל לפרסום. לפני שחוות הדעת קיימת, לעיתים מוקדם מדי לצאת לתקשורת.
אותו עיקרון קיים גם בדיני עבודה. עובד יכול להגיש תביעה ולטעון שהמעסיק השפיל אותו, התעמר בו או פגע בזכויותיו. אם קיים סרטון שמתעד את האירוע, למשל, לתקשורת כבר יש חיזוק כבד משקל לטענה. אם אין תיעוד או ראיה ברורה אחרת, עיתונאי עשוי להעדיף להמתין לפסק הדין ולראות מה יקבע בית הדין לעבודה.
פסק דין, ולעיתים גם תוצאה כספית ברורה בסופו של ההליך, יכולים להיות הרגע שבו הסיפור מבשיל.
דוגמה נוספת היא תאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה. במקרים כאלה עשויים להתנהל הליכים מול המוסד לביטוח לאומי ובמקביל או לאחר מכן מול חברת הביטוח שביטחה את הרכב בביטוח חובה. נניח שהסיפור התקשורתי שרוצים לספר אינו עצם התאונה, אלא הפער בין הסכום הנמוך שהוצע בתחילת הדרך לבין הפיצוי שהנפגע קיבל בסיום ההליכים. במקרה כזה אין טעם לספר את הסיפור באמצע. צריך להמתין עד שיש תוצאה שאפשר להציג. רק אז קיימת הכותרת.
לכן בשלות תקשורתית אינה רק השאלה אם יש סיפור טוב, אלא גם אם הגענו לנקודה הנכונה בזמן כדי לספר אותו.
איך עורך דין יודע שאין בתיק סיפור שמעניין את העיתונות?
עורך דין יכול לחשוד שאין בתיק סיפור עיתונאי כאשר אי אפשר להסביר במשפט או שניים מה מעניין בו אדם שאינו משפטן, אין בו דרמה, עימות, תיעוד או תוצאה מעניינת, והעניין המרכזי בו הוא משפטי-מקצועי בלבד.
זה מבחן פשוט, אבל הוא יעיל מאוד. נסו לדמיין שאתם נמצאים במעלית עם אדם שאינו עורך דין ויש לכם כמה שניות להסביר לו את התיק. אם אחרי משפט אחד הוא אומר "באמת? ומה קרה אחר כך?" – כנראה יש משהו ששווה לבדוק. אם צריך לתת לו קודם הרצאה משפטית כדי שיבין מדוע התיק חשוב, ייתכן שאין כאן סיפור שמתאים לעיתונות.
ובדיוק בנקודה הזו נמצאת גם המומחיות המקצועית של משרד יחסי ציבור לעורכי דין. לא תמיד הסיפור נמצא במקום שבו עורך הדין חושב שהוא נמצא. לפעמים הוא קבור בתוך כתב תביעה ארוך, בתוך עדות, מסמך רפואי, תכתובת, סרטון, החלטה או פרט שנראה לעורך הדין שולי לחלוטין.
אחת הבעיות שאני פוגש שוב ושוב היא שעורכי דין יודעים היטב לזהות מה מעניין משפטית בתחום שלהם, אבל מתקשים הרבה יותר לזהות מה מעניין תקשורתית. אלה שתי צורות הסתכלות שונות על אותו חומר.
לכן, כשאני מקבל חומר במסגרת יחסי ציבור לעורכי דין, העבודה שלי אינה רק לכתוב הודעה לעיתונות על מה שעורך הדין סימן כחשוב. העבודה מתחילה קודם: לקרוא את החומר המשפטי, להבין מה באמת קרה, לזהות בתוכו את הדרמה ולבדוק אם אפשר להפוך אותה לסיפור ברור שהתקשורת תרצה לספר.
אם נסכם, אפשר לבחון כמעט כל תיק באמצעות כמה שאלות פשוטות: האם יש כאן עניין או דרמה? האם אפשר להסביר את הסיפור במשפט או שניים? האם יש תיעוד, פסק דין, חוות דעת או תוצאה שנותנים לעיתונאי בסיס מספיק לפרסום? והאם זה הזמן הנכון לצאת עם הסיפור, או שכדאי להמתין לעוד שלב בהליך?
כאשר התשובות לכל השאלות האלה חיוביות, יש סיכוי טוב שאנחנו כבר לא מסתכלים רק על תיק משפטי. אנחנו מסתכלים על סיפור עיתונאי.
